דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
הייתי אומר שציפיתי לפחות ועדיין, למרות ההנאה באולם במהלך ההצגה, יצאתי בהרגשה שהיה יכול להיות שם אירוע אמנותי חזק וחבל.
01:48 (05/02/16) מיקי מינץ

אני לא בטוח מי באולם מסקין היפה שהיה גדוש במיני עיתונאים וסלבס קרא את הרומן עליו מבוססת ההצגה מאת פייר שרדולו דה לאקלו. הרומן במכתבים מהמאה ה-18 זכה למספר תחיות, הידועה בהן הוא הסרט מ1988 עם גלן קלוז. כמו כן, הסרט Cruel intentions מ1999 עם ריאן פיליפה ושרה מישל גלר שעשה אדפטציה מעניינת לימינו אנו ובמקום מרקיזים ורוזנים: בני עשירים. מה ההצדקה לשוב ולהציג את זה שוב? ל"הבימה" הפתרונים. הרי הרבה דברים השתנו מהאז המאה ה-18 ביחסים בין המינים: המרקיזה דה מרטיי היא סוג של דון ז'ואן נשי אך היום לא צריך את כל העמדות הפנים האלו והיא יכולה לבטא את תשוקותיה המיניות בקלות יחסית גדולה יותר. מה כן אנחנו יכולים ללמוד מהמחזה ומההצגה על חיינו היום: שילוב של כוח ומיניות הוא לא בריא בדרך כלל. יש לציין את לאה גלפנשטיין בביצוע ביישני ההולם את הדמות של ססיל ואת דנה ידלין בתפקיד מאדאם דה טרוול שהיו פשוט מצוינות.לגבי שאר השחקנים - לא הורגש שנעשתה עבודה מספקת, שהשחקנים לא מכירים את "העולם" של ההצגה וגם לא שואבים מתוך עולמם הפנימי איזה ערך מוסף. המוזיקה של מירי לזר הכוללת עיבודים קלאסיים ללהיטי רוק ועוד מבחר המצאות מעניינות (זיהיתי את מיוז ורדיוהד בטוח וממדונה התעלמתי) והתפאורה המרשימה שעיצב ניב מנור. ציון: 3 מתוך 5. צילום :ג'ראר אלון

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS