דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
כאריה המתנגנת (באיטלקית ARIA פירושה "אוויר") מספקת המסעדה בריחה מהתל אביביות הבטונית ובלב ההצטלבות של יהודה הלוי ונחלת בינימין נוצר אואזיס קולינרי נדיר.
13:36 (05/02/16) מיקי מינץ

נכנסנו למסעדת Aria בשעת דמדומים שקדרות אפורה עוטפת את הכרך המנוון ומיד מצאנו עצמנו בעולם אחר, בקומת מסעדת השף.אם הייתה פעם אמת במשפט "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" אז זה בARIA. העיצוב של המסעדה מוקפד ומשרה אטמוספירה שאתה סופח אלייך ותיקח הביתה למשך ימים רבים.המלצרים האדיבים והשירות, המפיות, הסידור, הצילחות והכל - וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על האוכל עצמו... ובעוד אני כותב שורות אלו ומתענג על שספחתי, נכנסתי לאתר המסעדה ומצאתי את השורות הבאות שלא צריך להוסיף עליהן:"על הרסטורציה ועיצוב הפנים אחראי מעצב הפנים אורן הקנין מבעלי המקום. ההקפה בנושא העיצוב זולגת גם לכלי הגשה שנבחרו בקפידה, צלחות וכלי אוכל שעוצבו עבור המסעדה לפי דרישותיו של השף ועוד פריטים רבים אשר מוסיפים ערך מוסף לחוויית הבילוי ב- ARIA." ולמנות: נראה שכל מה שטעמנו מהתפריט נעשה מתוך הקפדה תוך שנים של ניסוי ותעייה עד הגעה לשלמות. כיף לראות מי שמקדיש את כל חיים לתחום בו הוא מתמחה ושולט.נזכרתי בסרט השוויצרי "הטעם של עדן" והבנתי סוף סוף מה דובר שם: על החווית של השף מילדות ושליטתו האבסולוטית ברזי המטבח והאישה הזרה לו שחייה משתנים בגלל האוכל הטעים. מומלץ! צילום: מיקי מינץ