דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
סקירת קונצרט של 3 מלחינים הונגרים בביצוע אנשי אקדמיית פרנץ ליסט, בודפשט, באוניברסיטת תל אביב
23:40 (30/03/16) מיקי מינץ

בספרו "העולם של אתמול" מציג סטפן צוויג את המעבר המורכב והמטלטל בין המאה ה-19 למאה העשרים, חלק מהקונצרט שנתנו אתמול 2 נגנים בכירים מאקדמיית פרנץ ליסט בבודפסט המחיש זאת בצורה מוחצת. הונגרית שפה קשה קשה, אך המוסיקה יפה יפה, הייתי בין אנשי התקשורת היחידים שהוזמנו לקונצרט החד פעמי הזה. בלז' פולאי ואטילה פלבאי (Balazs Fulei and Attila falvay), פנסתרן מחונן וכנר וירטואוז' בהתאמה הגיעו לישראל לתת סדנאות אמן בחוג למוסיקה באוניברסיטת תל אביב ובערב מרגש ולא יומרני, ביצעו באולם טארג את ברטוק, ליסט וקודאי. הקונצרט נפתח ביצירה "האימפרוביזציות" של ברטוק, שכמו האחים גרים שאספו אגדות עממיות גרמנית, ליקט שירי עם ולחנים הונגריים עממים ושזר אותם ליצירה מורכבת ומיוחדת, בלז' פולאי ניגן משהו שהיה בהחלט יכול להישמע כאילתור ומביא להסכמה שבמאה ה-20 אכן חלה ירידת הדורות במוזיקה, אך המקשיב הקשוב היטב, היה יכול למצוא שם היגיון פנימי ומתח נפלאים. הכנר פלבאי הצטרף ברפסודיה של ברטוק, המתח בין הכלים היה כמעט מושלם ונראה כאילו ברטוק יכול סוף-סוף לקבל את מקומו בקרב חובבי המוסיקה בישראל. הקטע של קודאי היה הפחות חזק בערב, אבל עדיין היה בו רגע עוצר נשימה שפלבאי יצר והצדיק את שילובו בערב. הדבר שלח אותי לחפש חומרים נוספים שלו. לאכן ההפסקה נוגן עוד קטע של ברטוק, גם שם ההרמוניה בין הנגנים המשיכה והרטיטה, באלגיה של פרנץ ליסט הקהל סוף סוף הרגיש זכרונות מהתקופה הרומנטית ואווירה של קונצרט יותר סטנדרטי והיה מעין מרחב נשימה בטוח לקראת הקטע האחרון: סונטה מספר 2 לכינור ופסנתר של ברטוק, שהחלקים הראשון והשלישי בה בוצעו באיכות יוצאת דופן. בסך הכל, ערב מוצלח מאוד, שנדיר לראות במקומותינו. צילום: סלף :)

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS