דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה יוצאים בהוצאת יד ושם 7 ספרים חדשים על השואה ממספר אספקטים שונים. לזכור ולא לשכוח!
16:43 (11/04/16) מיקי מינץ

להלן 7 הספרים החדשים בהוצאת יד ושם. 1. בין הלשנה להצלה - החברה ההולנדית והשואה מאת: פנחס בר-אפרת חודשים של חיפוש פרטים על מלשינים ומשתפי פעולה ומניעיהם היוו את הגרעין של המחקר שבספר זה. אלפי תיקים של משפטים שנוהלו אחרי המלחמה נגד פושעי המלחמה נסקרו ותיקים שבהם דובר בהלשנה על יהודים נבדקו יותר לעומק. תוצאות מחקר זה מצביעות על דרכי פעולתם ועל המניעים של פושעי מלחמה אלה. בצע כסף והרצון להתעשר על חשבון קורבנותיהם היה מניע מרכזי, אף כי היו גם מניעים אחרים שהביאו לידי הלשנה נגד יהודים כגון קנאה, חיכוכים בין מסתיר ומוסתר או אף בתוך משפחת המסתירים. גם תפקידה ופעולותיה של המשטרה ההולנדית כזרוע של מערכת המעצרים והגירושים של יהודי הולנד למחנות ההשמדה נסקרו כאן בהרחבה. במחקר מוקדש מקום חשוב למחתרת ההולנדית, ובפרט לאלה שהסתירו יהודים או עזרו להם בהשגת תעודות מזויפות, בתלושי מזון ובכסף. למרות המידע המועט, נבדקו גם המניעים של המסתירים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים נרדפים. דר' פנחס בר- אפרת, יליד הולנד, חווה את השואה כנער בהולנד והיה מוסתר יחד עם הוריו ואחיו במשך כשנתיים וחצי במקומות שונים. קרובים וחברים רבים נספו בשואה, חלקם עקב הלשנה. אין ספק שעברו בשואה בהולנד היה גורם מרכזי לדחף לחקור את ההלשנות ואת מעלליהם של משתפי הפעולה עם הנאצים. בר- אפרת נולד בשנת 1931 בהולנד. שרד את השואה. עלה ארצה בשנת 1947. השכלתו האקדמית בראשית דרכה בתחומי כלכלה, מנהל ציבורי ומנהל עסקים. ניהל את סניף ירושלים בחברת הבנייה הממשלתית – שיכון ופיתוח, לאחר פרישתו לגמלאות נרשם ללימודי היסטוריה באוניברסיטה העברית. את הדוקטורט בהיסטוריה קיבל בשנת 2010. מספר עמודים: 296 עמ' מחיר: 115 ש"ח ****** 2. בּוֹר: סיפורו של מחנה לעבודת כפייה, 1944-1943 - מבחר עדויות עריכה מדעית: ד"ר רוברט רוזט מיקלוש דנוֹטי, משורר הונגרי ממוצא יהודי, מגדולי המשוררים ההונגרים במאה העשרים, שהיה אסיר במחנה לעבודת הכפייה בּוֹר ונספה בעת פינוי המחנה. לאחר המלחמה נמצא בקבר אחים. מיקלוש דנוֹטי היה אחד מאלפי היהודים ההונגרים שנשלחו בשנים 1944-1943 בתור עובדי כפייה למחנה בּוֹר שבסרביה וגורלו היה כגורלם של כמחצית מן הגברים היהודים שנרצחו בעת פינוי המחנה. סיפורו של המחנה ועובדי הכפייה שבו, שנכללו בהם לצד היהודים גם קבוצות אחרות, הוא סיפור עלום מעט בהיסטוריוגרפיה של תקופת השואה. הספר שלפנינו הכולל שמונה פרקי זיכרונות של עובדי כפייה לשעבר בבּוֹר, שישה יהודים, איש עדי יהוה, נוצרי בן הכנסייה הנאזרינית ושתי עדויות שנגבו מיד בתום המלחמה משקף את המציאות שהתקיימה במערכת שירות העבודה ההונגרי. שמונה מעובדי הכפייה ממלאים שליחות חשובה בהביאם תמונה מהימנה ואמתית על בּוֹר ועל הגילויים הלא אנושיים שהתרחשו בה. העדים מספרים על התנאים הקשים במחנות השונים בבּוֹר, על המחסור במזון, העבודה הקשה וההתעללויות הנוראות שבמהלכן מתו יהודים רבים. רבים אחרים נרצחו בזמן פינוי המחנה. העדויות הללו שופכות אור על אחד הפרקים הקשים בסיפור שואת יהודי הונגריה והן משמשות פה למי שלא שרדו את הניסיון הנורא. הסיפור של בּוֹר כפי שהוא עולה מן העדויות משקף בעיקר את המציאות שהתקיימה במערכת שירות העבודה ההונגרי. מלכתחילה הייתה זו מציאות קשה אבל לא קטלנית דווקא שהתערבבה בה אנטישמיות עזה ולפעמים אכזריות קיצונית. רק ברבות הזמן נעשתה המערכת הזאת רצחנית באופן גלוי. כמחצית מן הגברים היהודים בבּוֹר נרצחו בצרוֶונקה — קבוצה גדולה של גברים נורתה שם בידי אנשי ס"ס בסיוע החיילים ההונגרים ששמרו על עובדי הכפייה. אחרים חוו את מלוא עצמתו של המשטר הנאצי כשחצו את הגבול מהונגריה לאוסטריה בתחילת 1945 ונכלאו במחנות הנאציים. העדויות בספר הזה שופכות אור על חוויותיהם של עובדי הכפייה בבּוֹר ותורמות רבות להבנתנו את מערכת שירות העובדה ואת שואת יהודי הונגריה. מקבץ העדויות מלווה במבוא היסטורי מאת ד"ר רוברט רוזט, מנהל ספריית יד ושם, העוסק במערכת שירות העבודה בהונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה. תחומי המחקר של ד"ר רוזט הינם: שואת יהדות הונגריה, מערך עבודות הכפייה בהונגריה, עמידה והצלה וההיסטוריוגרפיה של השואה. מספר עמודים: 182 מחיר: 80 ש"ח ****** 3. אחד מכל שמונה: יהודים בשורות הפרטיזנים ובמחתרות ביוגוסלוויה במלחמת העולם השנייה מאת: ראול טייטלבאום למן הימים הראשונים השתתפו יהודי יוגוסלוויה במלחמה הקשה והאכזרית נגד הכובש הנאצי ועוזריו המקומיים. הם התגייסו לשורות הפרטיזנים ורבים מהם הגיעו לתפקידים צבאיים ופוליטיים בכירים, רשמו פרקים מפוארים של גבורה אישית ושל הקרבה בלחימה למען עצמאות ארצם ונודעו בתור גיבורי מלחמה לאומיים כ-15% אחוזים מכלל אוכלוסיית יהודי יוגוסלוויה הבוגרים השתתפו בלחימה, השיעור הגבוה ביותר של היהודים שהשתתפו במלחמה נגד גרמניה הנאצית. הספר אחד מכל שמונה הוא פרי מחקר המבוסס על תיעוד נרחב מן התקופה, והוא מביא פרטים רבים על השתתפותם של היהודים אזרחי יוגוסלוויה בפעילות המחתרתית ובלחימה בתנועת הפרטיזנים בארץ זו בשנות מלחמת העולם השנייה. לפעילות זו נודע תפקיד מכריע לא רק בלחימה בפועל אלא גם בעיצובה הפוליטי של מדינת יוגוסלוויה בשנים שלאחר המלחמה. הספר שופך אור על נושא חשוב זה שעד עתה לא הוקדש לו מקום ראוי במחקר בארץ ובעולם, ומוסיף פרק נכבד לחקר תולדות יהודי יוגוסלוויה בשואה. ראול טייטלבאום, מחבר הספר, רואה בו גם מילוי חובת כבוד אישית בתור מי שגויס למאמץ הלחימה הפרטיזנית בהיותו נער צעיר. הספר מיועד לקהל הרחב, וכל המתעניינים בתולדות השואה וההתנגדות המזוינת ימצאו בו עניין רב. ראול טייטלבאום, עיתונאי וחוקר, נולד ב-1931 בפְריזרְֶן שבדרום קוסובו. בהיותו בן אחת−עשרה הצטרף עם הוריו לשורות הפרטיזנים היוגוסלווים שפעלו באלבניה. בני המשפחה נתפסו בידי הגרמנים והובאו למחנה ברגן−בלזן. ראול טייטלבאום עלה עם אמו לישראל ב-1949. הוא פרסם מאות מאמרים, תחקירים ומסות בנושאים כלכליים, חברתיים, פוליטיים והיסטוריים, הקשורים לחברה בישראל. הוא מלווה את מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל מאז הקמתו והיה מיוזמי הפרויקט "תרומת ניצולי השואה להקמתה של ישראל והתפתחותה". עסק במשך 40 שנה ככתב כלכלי, ופרשן בכנסת ב"קול העם" וכ- 30 שנה בעיתון "ידיעות אחרונות" כשבתפקידו האחרון שימש ככתב העיתון בגרמניה. בתקופה זו עשה ראיונות היסטוריים עם בנו של אדולף אייכמן ועם מזכירתו האישית של היטלר. אחרי יציאתו לפנסיה המשיך וכתב טורי דעות בעיתון גלובס. ראול משמש נציג מרכז הארגונים ביד ושם ופעיל במוסד זה. מספריו: הפתרון הביולוגי: שערוריית הפיצויים האישיים לניצולי שואה (הקיבוץ המאוחד, 2008), זהב השואה (בשיתוף עם משה זנבר) (מורשת, 2000) ועוד. ראול טייטלבאום חי במרכז ירושלים כ- 60 שנה ביחד עם אשתו עליזה טיילבאום, ביוכימאית וחוקרת סכרת בעברה ופסלת היום, אב ל-2 בנות וסב גאה ל 4 נכדים. שתיים מנכדותיו משרתות כיום בצבא. מספר עמודים: 414 מחיר: 103 ש"ח ****** 4. משטרת הגטו היהודית בוויליאמפולה: מסמך גטו קובנה. עורכת: דליה עופר משטרת הגטו היהודית בוויליאמפולה הוא תעודה מיוחדת וחשובה להבנת תפקידה, פעילותה וזהותה העצמית של המשטרה היהודית ושל החיים בגטו קובנה בימי השואה. חשיבותו רבה גם להבנת הבעיות הכרוכות בתפקידן של המשטרות היהודיות בתקופת השואה, על אף אופיין המיוחד בכל גטו וגטו. כתב היד מחזיק 253 עמודים מודפסים ביידיש שנכתבו ע"י שוטרים יהודים בגטו קובנה והוטמנו בו כחלק מארכיון המשטרה כולה, באביב 1944, חודשים ספורים לפני חיסולו של הגטו. (הארכיון כולו ובו כ-40,000 דפים ולמעלה מ-30,000 מסמכים שהוטמנו בשתי תיבות פח גדולות, התגלה בשנת 1964 בזמן חפירות לבניין). בספר זה, מגוללים מחברי המסמך, שוטרים יהודים בגטו, את קורות המשטרה היהודית מהקמתה ועד סתיו 1942, התפתחותו של המנגנון המשטרתי והמבנה ההיררכי שלו, היחסים בין משטרת הגטו למועצת הזקנים ולמשרד העבודה, הקשרים עם הגרמנים ועם הליטאים, החיכוכים והמתחים עם תושבי הגטו והצורך באכיפה כמעט בכל ארגון החיים הפנימיים של היהודים בגטו ועוד. ובין לבין, נפרש גם סיפורו של גטו קובנה כולו עד לאחר הגירוש הגדול – השבועות הראשונים לכיבוש הגרמני, הפוגרומים והרציחות ההמוניות, רציחתם של יהודי גרמניה שגורשו לקובנה בדצמבר 1941, הגירושים למחנות העבודה בריגה. החיבור משטרת הגטו היהודית בוויליאמפּוֹלֶה הוא סיפורה של משטרת הגטו הנשזר בסיפור תולדותיו של גטו קובנה על האירועים המרכזיים שהתרחשו בו, תושביו ומוסדותיו ונושאים מרכזיים מחיי היום-יום, ובכללם בעיות עבודת הכפייה ומקומות העבודה השונים, המצב הכלכלי, בעיות הדיור, היחסים הבין-אישיים והפערים המעמדיים והחברתיים בקרב אוכלוסיית הגטו. פרופ' דליה עופר (בדימוס) עמדה בראש הקתדרה לחקר השואה ויהדות מזרח אירופה ע"ש מקס וריטה הייבר, במכון ליהדות זמננו ובמרכז מלטון לחינוך יהודי בבית הספר לחינוך. כיהנה כראש המכון ליהדות זמננו ע"ש אברהם הרמן, באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן עמדה בראש המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון באוניברסיטה העברית. פרופ' עופר היתה נציגת האוניברסיטה העברית בוועדה האקדמית של יד ושם וחברת הנהלת המרכז לחקר השואה ביד ושם. כנציגת באוניברסיטה העברית עמדה בראש חבר הנאמנים של בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה ושמשה כיו"ר הוועדה המקצועית להיסטוריה במשרד החינוך, ובמספר ועדות מטעם המועצה להשכלה גבוהה. פרופ' עופר הרבתה לפרסם בעברית ובאנגלית בנושאים שונים בחקר השואה, העלייה לארץ ישראל, וזיכרון השואה בישראל. מספר עמודים: 482 מחיר: 115 ש"ח******5. במנהרות אשמדאי: עובדי כפייה יהודים בתעשייה הצבאית של הרייך השלישי מאת: אליעזר שוורץ בראשית 1944 הלכו וגברו התקפותיהן האוויריות של בעלות הברית על אתרי התעשייה האזרחית והצבאית של הרייך השלישי. גרמניה הנאצית נאלצה להעתיק את המפעלים אל אזורים בטוחים יותר בפנים גרמניה ובייחוד אל מנהרות ואתרים אחרים מתחת לפני הקרקע. ואולם לביצוע הפרויקטים האלה נדרש כוח עבודה רב שלא היה ברשות הגרמנים באותה תקופה בשל מפלות הצבא הגרמני בחזית. בנסיבות האלה נחשבו היהודים שנותרו בחיים מאגר של כוח עבודה שיש לנצלו לביצוע העבודות הקשורות בהעתקת המפעלים והפעלתם, למרות מיקומם בשטחי הרייך הישן שהוכרזו יודנריין ("נקי מיהודים") באביב 1943. בספרו במנהרות אשמדאי אליעזר שורץ בוחן את הקשר בין המחדלים ההנדסיים שאירעו בפרויקטים אחדים של תעשיית החימוש הגרמנית למותם של אלפי עובדי כפייה יהודים. הוא מתמקד בסיפורה של קבוצה בת 500 יהודים בעלי מקצוע, ובכללם הוא עצמו, שנשלחו ביוני 1944 מאושוויץ לשטח הרייך כדי להכשיר מפעלים שעסקו בייצור נשק שהיה עשוי לחולל תפנית במלחמה לטובת גרמניה הנאצית. שורץ, המציע במחקרו נקודת מבט ייחודית הנשענת הן על ניסיונותיו הקשים בשנות המלחמה והן על הכשרתו המקצועית לאחריה, סוקר את קורות חברי הקבוצה מראשית התארגנותה בבירקנאו, דרך העברתם לעבודה בשטחי מכרה הברזל בכפר טיל שבלוֹרֵן הצרפתית ובמכרה המלח בכפר קוֹכֶנדוֹרף שבדרום גרמניה ועד הובלתם בצעדת מוות וחיסול רוב חברי הקבוצה בשלהי אפריל 1945. ב-1 במאי 1945 שחררו חיילים אמריקנים את שרידי הקבוצה בהרי טירול האוסטריים. גורלם של חברי הקבוצה דומה לגורלם של אסירים יהודים רבים אחרים שעמלו וחוסלו בנסיבות דומות ברחבי הרייך בשלהי מלחמת העולם השנייה. הם היו הקרבנות של המדיניות הנאצית של חיסול באמצעות עבודה. כאשר התקרבה המלחמה לסיומה ואבדה האפשרות לנצלם לעבודה לצורכי התעשייה הביטחונית של הרייך איבדו שרידי עובדי הכפייה היהודים בעיני הגרמנים את ההצדקה להמשך חייהם על פני האדמה. אליעזר שוורץ, בהיותו בן שש עשרה גורש עם משפחתו לבירקנאו ושם הופרד מהם ונשלח לעבוד במכרות ברזל ומלח ברחבי הרייך. מששוחרר מהמחנות ואחרי שאפסו תקוותיו למצוא מישהו מבני משפחתו בחיים עלה ב 1947 לארץ ישראל והקים בה בית חדש ומשפחה חדשה. שורץ הגיע ארצה בלי ידע מקצועי ובלי השכלה תיכונית, אך עד מהרה השתלב בעבודה בחברת סולל בונה ובתוך כך השלים את השכלתו המקצועית כמתכנן ערים ואזורים בטכניון בחיפה. בשנת 2009 , כשהיה בן שמונים ואחת, זיכתה אותו אוניברסיטת חיפה בתואר דוקטור לפילוסופיה על עבודתו בנושא "עובדי כפייה יהודים ברייך הגרמני בשלב הסופי של מלחמת העולם השנייה". הספר שלפנינו מתבסס על ממצאי מחקר זה. מאמריו של אליעזר שורץ פורסמו בכתבי העת יד ושם – קובץ מחקרים ודפים לחקר השואה. מספר עמודים:342 מחיר:104 ש"ח ******6. היום הגיעה אלינו י': סיפור הסתרתה והצלתה של ילדה יהודייה בהולנד הכבושה מאת: מיפּ חרוֹנֶנדַייק עריכה מדעית: פנחס בר-אפרת מיפּ חרוֹנֶנדַייק ובעלה קוֹס, זוג הולנדים חשוכי ילדים, הסתירו בביתם ילדה יהודייה בת ארבע, יהודית רוס, החל מקיץ 1942, הימים שהחל בהם גירוש היהודים מהולנד, ועד סוף המלחמה מתוך סיכון חייהם וחירותם. מיפּ חרוֹנֶנדַייק לא הסתפקה בהצלת חייה של הילדה אלא החליטה להציל גם את זיכרונות ילדותה ולשמר אותם בעבור אמהּ של הילדה שהסתתרה במקום אחר. וכך ישבה ורשמה יום-יום, רישומים קצרים וענייניים המגלים עולם ומלואו – געגועיה של ילדה בת ארבע שנותקה במחי יד מהוריה, הקשיים והאושר שבגידולה, הפעילות המחתרתית הנרמזת בין השורות, ובעיקר החששות מפני הלשנה והסגרה, והדאגה הגוברת לנוכח השמועות הקשות והנוראות. מיפּ מתארת בהרחבה את התלאות שהיו מנת חלקן שלה ושל יהודית אחרי שנתקבל מכתב אנונימי שנאמר בו שידוע שהם מסתירים ילדה יהודייה. מיפּ לא הסכימה שהילדה תימסר למשפחה אחרת ותחווה שוב פרֵדה והיא נטלה את יהודית ונדדה אתה בין קרובים וידידים עד שהצליחו, בעזרתם של אנשי מחתרת, להעניק לה זהות חדשה בשם קלרה לה גראס (La Gras). כשגברה הסכנה הפסיקה מיפּ את הכתיבה היומיומית. לאחר המלחמה השלימה את סיפור הזיכרונות בצירוף שפע של תצלומים מלווים בהסברים, והכינה ממנו אלבום אותו העניקה ליהודית, לקראת עלייתה ארצה. יהודית רוס התאחדה אחרי המלחמה עם הוריה ואחותה, עלתה לארץ בשנת 1957 ובנתה כאן את ביתה. היא אם לשלושה ילדים וסבתא לשמונה נכדים. בין יהודית לדודה מיפּ, ובמידה רבה גם בינה ובין הדוד קוֹס, נוצרו קשרי אהבה אמיצים ומיפּ הייתה לדמות מרכזית בחייה. יהודית ניצלה כל חופשה אפשרית כדי לשהות במחיצתם וברור שהפרֵדה מהם אחרי המלחמה וחזרתה להורים שלא זכרה הייתה קשה. גם אחרי שיהודית עלתה ארצה נמשכו הקשרים בינה לבין הזוג חרוֹנֶנדייק. הם התכתבו בקביעות ובתחילת שנות השישים אף ביקר הזוג חרוֹנֶנדייק אצל יהודית ובעלה בישראל. בינואר 2011 הוכרו מיפּ וקוֹס חרוֹנֶנדייק, לאחר מותם, בתור חסידי אומות העולם על הסתרתה והצלתה של יהודית רוס. יהודית נסעה להולנד להשתתף בטקס שהתקיים שם. מספר עמודים:96 מחיר:91 ש"ח - בפורמט אלבומי מהודר ****** 7. ארבע אבנים מושלמות: סיפורה של משפחה יהודית מגרמניה במחנות וֶסטֶרבּוֹרק וברגן־בלזן מאת: לילה פרל ומריון בלומנטל־לזן ספר ראשון בסידרת נוער חדשה הגיע ליותר ממיליון קוראים ברחבי העולם מחנה ברגן־בלזן בגרמניה היה תחנה אחת בנתיב הייסורים של הילדה מריון בלומנטל ומשפחתה מהעיר הקטנה והשלווה הוֹיָה בגרמניה. הספר ארבע אבנים מושלמות, שנכתב בידי מריון בלומנטל עם הסופרת לילה פרל, מביא את סיפורם של מריון ובני משפחתה המצליחים לשמור על קשר אוהב ואמיץ ועל צלם אנוש בתנאים בלתי אפשריים. באותם ימים האמינה מריון שאם תצליח למצוא ארבע אבנים זהות תישאר משפחתה שלמה ותשרוד את אימי המלחמה. במשך שש שנים וחצי שרדו בני המשפחה את הבריחה להולנד, השילוח למחנה וֶסטֶרבּוֹרְק והגירוש לברגן־בלזן. ב-15 באפריל 1945 שחרר הצבא הבריטי את מחנה ברגן-בלזן. משפחת בלומנטל לא הייתה בין האסירים המשוחררים כי שישה ימים לפני השחרור הובלו ארבעתם אל רציף הטעינה של המחנה והועלו על קרונות בקר של רכבת שנסעה מזרחה. ב"מזרח" שכן מחנה ההשמדה אושוויץ שהכל חרדו מפניו. הרכבת, שזכתה לכינוי "רכבת המוות"(בשל מספרם הגדול של האסירים שמתו בה ממחלת הטיפוס), נסעה במשך שבועיים לאורכה ולרוחבה של גרמניה הנאצית. בסופו של דבר שחררו חיילים סובייטים את האסירים החלשים והחולים שירדו מהרכבת, אך לא יכלו להציע להם עזרה רבה. באביב של ימי השחרור הכריעה מגפת הטיפוס האיומה את אבי המשפחה, ואף־על־פי־כן, הצליחה המשפחה לשקם את חייה מתוך עוז רוח ותעצומות נפש. ממרום גילה מספרת מריון בלומנטל־לזן בספר זה על האירועים שעיצבו את ילדותה. היא מספרת על ארבע השנים ששהתה עם משפחתה במחנה וֶסטֶרבּוֹרק, על האימה שחוו בהגיעם לברגן־בלזן, בהיותה בת 9, על הימים הארוכים של חיים מאחורי גדרות תיל, ולבסוף על שנות נעוריה באירופה המנסה להתאושש מפצעי המלחמה ואחר כך בארצות־הברית. אמה של מריון, רות בלומנטל־מייברג, (שהלכה לעולמה בגיל 105) ואחיה אלברט בלומנטל תרמו לסיפור פרטים ומסמכים רבי־ערך. העוצמה הפנימית והרוח החזקה של בני המשפחה הזאת מאפשרות לכל אחד מאתנו להיות עד לימי החושך והרוע שעתידים להיחרת לעד בזיכרון האנושי. עשרים שנה חלפו מאז ראה אור הספר באנגלית. מאז תורגם לגרמנית, הולנדית ויפנית, ועתה אף לעברית והגיע ליותר ממיליון קוראים. מאז פרסומו, הרצתה מריון בפני צעירים ומבוגרים כאחד ב־38 מדינות בארצות־הברית, בגרמניה, בבריטניה ובישראל. הרצאות אלו הפכו למשימת חייה. סיפורה, שהוא סיפור של הישרדות, המשכיות ותקווה, הונצח גם בקולנוע ובמוזיקה. ג'ון צ'ואה (John Chua), פרופסור לספרות אנגלית בלונדון, יצר את הסרט "ניצחונה של מריון", המתאר את קורותיה בשואה ואת המשימה שנטלה על עצמה,להעביר את סיפורה לדור הצעיר. סרט התעודה של שירות השידור הציבורי (PBS), שודר לפני כעשר שנים. ג'ון הולט (John Holt) מפיטסבורג כתב על חייה יצירה מוזיקלית ושיר ששמו "ארבע אבנים קטנות". השיר הזה מושמע בתום כל הרצאה שלה. מריון בלומנטל-לזן, ילידת 1935, הגיעה לארה"ב בגיל 13. בגיל 18, נישאה בניו-יורק לנתנאל. ב־1955 נולד בנם הראשון דיוויד וַלטר. בתם סוזן נולדה ב־1957, ובנם השלישי מייקל נולד ב־1960. ילדיה ובני זוגם הקימו משפחות, מייקל ומשפחתו חיים בישראל שנים רבות וכל שלושת ילדיו שרתו בצה"ל. נכון לזמן כתיבת שורות אלו יש למריון תשעה נכדים ושתי נינות. היא סיימה את לימודיה כסייעת רפואית ועבדה אצל אותו רופא עד פרישתו בגיל 92. התנדבה רבות בארגונים שונים ומרצה בנושא השואה כבר משנת 1997. מספר עמודים: 104 מחיר: 91 ₪

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS